עבודות תלמידים >

יאיר בר-חיים

מאז ומתמיד רציתי לעסוק בנגרות. החיים לקחו לכיוונים אחרים. אך אז, בגיל חמישים, נוגה אשתי האהובה רשמה אותי ל"חוג" הנגרות של גיל, אשר בסופו של דבר שינה את סדרי העדיפויות הכלליים שלי. התחלתי בקורס ארגז הכלים (אז עוד לא היה קורס יסודות). ידעתי מעט מאוד על טכניקה ועל כלי העבודה השונים אך הסיפוק מהלמידה דרך עשייה, מתשומת הלב לפרטים, ומהחברותא בסדנא היה אין סופי. לאחרתקופה של עבודה ולימוד התגלו ארגז הכלים והכלים המסורתיים שבתוכו ואני הרגשתי מוכן לנסות לבנות משהו חדש ואישי. כך מצאתי עצמי בונה שידה מעץ אלון ומייפל, מתנה לנוגה. האלון הגיב קשה לשינויי מזג האוויר, או אולי לא היה יבש מספיק, ושינה את צורתו כל כמה ימים. אני מיישר, מחליק, מסיר פיתולים, והוא מחזיר בפיתולים חדשים. אך גם הוא בסוף נעתר והסכים להיות שידה שקטה ורגועה – עבודתי הראשונה. במקביל עבדתי על כמה פרויקטים קטנים יותר, כמו למשל מגבר לטלפון נייד מעץ מייפל ועיטור קומיקו שבניתי לנדב בני ליום ההולדת (עם עזרה והדרכה צמודה מגיל בעיקר בענייני הקומיקו). בשלב הזה ביקשתי רשות לעבוד בסדנא יומיים בשבוע. אין לתאר את הנאה צרופה שיש מלקום בבוקר ליום של עבודה ודיונים על החיים בסדנא. בניתי שולחן נגרים בסגנון מורבי עבור סדנא שאני מקים בביתי (שאפשר יהיה לנגר גם במידי) וכמובן ממשיך לעבוד על פרויקטים נוספים בסדנא אצל גיל.
כך, במהלך של שלוש שנים, הפכו הנגרות המסורתית, הסדנא, גיל, ושוכני הסדנא האחרים לחלק חשוב ומהנה ביותר מחיי.