ספסל קליל מעץ אשה (ASH) , כל המוטות התעגלו בהקצעה ידנית
תהליך בניית הספסל היה עבורי חוויה שלא אשכח.
הוא היה גדוש בהפתעות והשאיר אותי, לא פעם, עומד משתהה מול יופייה הטבעי של הטקסטורה והתרשים הנוצר על ידה בעיקולים ובפיתולים הרבים המרכיבים את עיצובו של הספסל. המאפיין את עיצוב הספסל הוא שכמעט אין בו חלקים ישרים – עובדה שהייתה עבורי אתגר לא פשוט במיוחד סביב המחברים.
במהלך הבנייה "נתקלתי" במחברים שלא נדרשתי להם במהלך העבודות הקודמות ובמיוחד המחבר בין ידית הספסל לבין המוט התומך ובמחברים הקשורים לקושרת. היו שלבי ייאוש סביב מחברים אלו אך בעבודה ידנית עדינה וסובלנית ובהנחייתו המקצועית של גיל, אט אט המחברים לבשו צורה. בסופו של יום, הם תרמו תרומה משמעותית ליחודיותו של המוצר.
כפי שניתן לראות, מרכיבי הספסל צרים ועדינים יחסית. במהלך שלבי הבנייה, ניקרה בראשי כל העת השאלה – כיצד ניתן יהיה לשבת על "הדבר זה" כאשר המחברים, המוטות התומכים, המקשרת והשלד בכלל, נראים כה שבריריים וכמעט מתחננים שלא יופעל עליהם משקל כלשהו. שאלה זו העסיקה אותי כמעט עד השלב הסופי של ההרכבה. הסתבר שרק לאחר הרכבת כל החלקים, נוצר מבנה קשיח כאשר כל חלק תומך ברעו וניראה כאילו כל החלקים מקבעים זה את זה למקומם, כדי לתמוך ביציבות הכללית. עצם היציבות היוותה עבורי הקלה – הפתעה ולמדתי מכך מה כוחו של מחבר קצר בעובי של סנטימטר בודד.
התוצר הסופי שהתאפשר באמצעות עצות רבות וטובות של גיל במהלך הדרך, היה עבורי עוצר נשימה, פרקטי וסיכום חזותי לחוויה שלא אשכח. עד היום, שנתיים אחרי, הוא מוסיף יופי רב וחן לסלון ביתנו ומשמש אותנו ביום יום.
הוא היה גדוש בהפתעות והשאיר אותי, לא פעם, עומד משתהה מול יופייה הטבעי של הטקסטורה והתרשים הנוצר על ידה בעיקולים ובפיתולים הרבים המרכיבים את עיצובו של הספסל. המאפיין את עיצוב הספסל הוא שכמעט אין בו חלקים ישרים – עובדה שהייתה עבורי אתגר לא פשוט במיוחד סביב המחברים.
במהלך הבנייה "נתקלתי" במחברים שלא נדרשתי להם במהלך העבודות הקודמות ובמיוחד המחבר בין ידית הספסל לבין המוט התומך ובמחברים הקשורים לקושרת. היו שלבי ייאוש סביב מחברים אלו אך בעבודה ידנית עדינה וסובלנית ובהנחייתו המקצועית של גיל, אט אט המחברים לבשו צורה. בסופו של יום, הם תרמו תרומה משמעותית ליחודיותו של המוצר.
כפי שניתן לראות, מרכיבי הספסל צרים ועדינים יחסית. במהלך שלבי הבנייה, ניקרה בראשי כל העת השאלה – כיצד ניתן יהיה לשבת על "הדבר זה" כאשר המחברים, המוטות התומכים, המקשרת והשלד בכלל, נראים כה שבריריים וכמעט מתחננים שלא יופעל עליהם משקל כלשהו. שאלה זו העסיקה אותי כמעט עד השלב הסופי של ההרכבה. הסתבר שרק לאחר הרכבת כל החלקים, נוצר מבנה קשיח כאשר כל חלק תומך ברעו וניראה כאילו כל החלקים מקבעים זה את זה למקומם, כדי לתמוך ביציבות הכללית. עצם היציבות היוותה עבורי הקלה – הפתעה ולמדתי מכך מה כוחו של מחבר קצר בעובי של סנטימטר בודד.
התוצר הסופי שהתאפשר באמצעות עצות רבות וטובות של גיל במהלך הדרך, היה עבורי עוצר נשימה, פרקטי וסיכום חזותי לחוויה שלא אשכח. עד היום, שנתיים אחרי, הוא מוסיף יופי רב וחן לסלון ביתנו ומשמש אותנו ביום יום.
